חצילים – או – מהרהוריה של מטפלת

אסתי פרידר-גת

הוא יהיה בן 91 בעשרים לאפריל.
רוצה שאבוא לפגוש אותו, אך כבר פעמיים לא הצליח להרים את עצמו ולעבור לסלון הסגוף והקר כדי שננהל שיחה.
בפגישות הראשונות דיבר פוליטיקה, זיכרונות משרות מילואים ארוך שנים, מעבר למרכז כדי להיות קרוב לילדים, ומעט דיבר גם על אשתו שנפטרה.
כמה הצרכים שלה היו כ”כ שונים משלו, כמה המועדון או חוגי היצירה נתנו לה מענה. והוא בלבד שלו. לא יודע אחרת.
הפגישות שלנו קשות? מפגישות עם שאלות ללא תשובה. אין פחד מהמוות. זה דרכו של עולם. לא מאמין שאפשר לשנות.
להקל? בגילו בודאי שכבר לא לומדים דברים חדשים. ואם יעשה מקום לאפשרויות שנראות זרות אבל כ”כ שם עבורו?
ואז סיפר ארוכות על תקופת ביניים בין התופת של “שם” לתופת של “פה”. על המחנה בקפריסין. על הביטחון הקיומי שהתאפשר מול אספקה שוטפת, על עצמאות בהתנהלות. על כמעט הפעם הראשונה והאחרונה בחייו שלא נדרש לדאוג.
“את יודעת, המחנה התנהל ע”י הפליטים, הבריטים דאגו לאספקה יומיומית, טרייה. ארגזי תוצרת הגיעו, היה אוכל ומספיק. אבל ליד הכניסה אליה הגיעה האספקה, היה הר של חצילים, צחק; הרבה פעמים לא יודעים מה לעשות עם מה שלא מכירים, גם אם זה יכול להיות טעים מאוד.”

מניות
לא רוצה לצאת, פגישת המטפלים הפיליפינים תוכל להתנהל גם בלעדיו. נרדם ביום, לילותיו ארוכים, שעות מתמשכות של ריק דחוס עמוס ואפילו השינה לא מצליחה למלא את החלל.
קיבלתי במייל:
האם ידוע לכם על הסיפור עם מניות של בנק פאג”י?
יש מניות של בנק פאג”י שנקנו בעבר ע”י כל מיני אנשים פרטיים, והיום הם כבר לא חיים או עברו דירה. ובנק פאג”י עכשיו נמכר וצריך לממש את המניות של בעלי המניות, אולם בנק פאג”י לא טורח לחפש אותם בכדי לממש את המניות שלהם.

הסתכלתי ברשימה, הוא אמר ששמו נדיר. השם שם, ברשימה. עוד מעט בן 91. זה לא המנדט שלי, אני בענייני פסיכותרפיה, יפגע בקשר , במרקם היחסים.
דיברתי עם בנו, אשלח לך את הלינק. יש הנחיות באתר. אמר שהתקשרו ממשרד עו”ד בפ”ת. חשבו שאני היורש. כנראה לא מובן שהוא עוד איתנו. ביקשו ייפוי כוח לחשבון הבנק ותמורת עמלה ישיגו לנו את הכסף. דורשי טובתי המליצו לא לחתום, לא לתת דריסת רגל בחשבון. ביקשתי פרטים, היכן לברר – רצו יפויי כוח.
בפגישתנו השבועית שאל איך ידעתי שזה הוא? אמר שיש שם מאתיים או אלפיים או סכום פעוט אחר וזה אכן שלו. כי הפקיד את כספי הפיצויים אצלם וכשבא לבקש ריבית כמו שכולם מקבלים, סרבו. לא ידע שנשאר שם לפני כמה עשרות שנים סכום כלשהו אחרי שהעביר את כספו לבנק הפועלים.
לא התרשם כשחזרתי ואמרתי שזה העיקרון ולא הסכום. שחשוב שיקבל חזרה את שלו. גיחך.

19.5.2011
שוקי הבן התקשר. אמר שאביו נפטר לבסוף ב-1.5.2011 והודה על שירותי.

הפוסט הזה סגור לתגובות כרגע.