קליטה בדיור מוגן

מאת פנינה דולינסקי, מטפלת מכון ” שי “

לדיור מוגן מגיעים על פי רוב אנשים שזקוקים למקום מגן שתחת מטרייתו הם יכולים לחיות באיכות חיים שהולמת אותם, אינטלקטואלית, חברתית ורפואית.
מעבר לעובדה שלרוב המעבר לדיור מוגן מתרחש בעקבות אובדן- של בן זוג או של יכולות פיזיות, או שניהם, למעבר עצמו יש היבט של משבר. השינוי מהשגרה, הקטיעה של הרצף המוכר וההתקשרויות המוכרות, הם עניין מעורר חרדה, ונצרכת הסתגלות אל המציאות החדשה ופרידה מהמוכר והבטוח.

בה בעת הדייר החדש מתמודד גם עם מציאת מקומו בחברה החדשה. הן ברמה הפיזית, כגון היכן יישב בלובי, הן ברמה הארגונית, להתרגל לסדרים ולאפשרויות של הדיור המוגן, והן ברמה הנפשית, עם מי יתקשר, ממי יקבל ולמי ייתן חמימות והכרה, וכיצד “יתברג” בחברה ויחוש בנוח.

זו התמודדות לא פשוטה בכל גיל, וודאי לאדם מבוגר. לניצולים שחוו עקירות מביתם, מחייהם, מכל היקר להם,  ומהשתייכותם האנושית, על אחת כמה וכמה.

הד אותנטי להתמודדות ולהסתגלות, ולתמיכה שקבוצת שי  אפשרה, ניתן למצוא בדברים שעלו במפגש קבוצתי.

“האנשים שהיו שלנו ואנו היינו שלהם” או  ” לא לקחת ללב, ולתפוס מקום”

באחד המפגשים של קבוצת שי בדיור מוגן בעיר גדולה, אמר אחד המשתתפים שהקבוצה היא מקום לפרוק לחצים. בקשתי מאותו אדם לפנות ישירות למשתתפת אחרת, דיירת חדשה יחסית, כבת 90, ולשאול אותה אם היא מרגישה בנוח לפרוק לחצים בקבוצה.

לנוכח פנייתו הישירה, ספרה האישה שמישהו צעק עליה  שתקום מהשולחן שם התיישבה בלובי, היא קמה ולא חזרה לשם גם בימים הבאים.

כתוצאה מכך היה דיון ער על הסתגלות בכלל לבית האבות ולתגובות של אנשים. ספרו שיש שולחנות קבועים עם יושבים קבועים לפי  שפות. ספרו על אנשים שהיו בבית אבות, עלו דוגמאות לסגנון בוטה. ספרו על אדם שנפטר שהפחיד כל דיירת חדשה שהוא הרג את נשותיו. אדם שלא היה נשוי כלל. מישהי אחרת ספרה שגם עליה צעקו וגירשו אותה. גם היא קמה באותו רגע, אבל אחרי יומיים חזרה לשולחן.

לדיירת החדשה נאמר כי יש לה יתרון, שהיא יכולה לשבת ליד שני שולחנות, כי היא שולטת בשתי שפות.

עלתה האופציה של הישענות על קשרי חיים קודמים, מבלי לצפות למענה רגשי בדיור המוגן- “כשאני במצוקה אני מתקשרת לחברה”, “החברות שלי מבית הכנסת שלי באות לבקר אותי”.

אחד המשתתפים הגיב על אפשרות כזו ואמר-“אנשים מעשיים מחפשים את הטוב, הם לא תחת מטריית הטראומה. עדיף לדעת שחברים מהסביבה הקודמת זה זמני, צריך לבנות קשרים כאן.

לבנות מקום מחדש זה  להגיע בלי כלום, בלי האנשים שלך ושאתה היית שלהם. מגיעים ערומים ואחרי 70 שנה נאבקים על מקום מחדש, יש בזה היבט של מלחמה. אנחנו לבד ללא האנשים שהיו שלנו ואנו היינו שלהם. גם אני באתי לכאן ערום. יש כל מיני אנשים כאן, צריך לא לקחת ללב, ולתפוס מקום.”

טיפולים פסיכולוגים וקבוצות תמיכה הנו שירות הניתן במימון משרד האוצר. למכתבי תודה של ניצולי שואה לחצו כאן

 

לפרטים ומידע, פנו אלינו בטלפון 077-414-6160 או מלאו פרטיכם בטופס משמאל ואנו נחזור אליכם בהקדם.

 

 

 

תגים: , , , ,

הפוסט הזה סגור לתגובות כרגע.