ארכיון פוסטים עם התג "אסנת נשיא"

אבל ואובדן בקבוצת ניצולי שואה

יום חמישי, 14 בפברואר, 2013

אסנת נשיא, מטפלת בניצולי שואה במכון ” שי ” על בדידות ואהבה שתלויה בדבר.
הבעת אבל ואובדן בקבוצת טיפולית של ניצולי שואה (חלק ב’).

“פעם היתה לי משמעות. הייתי אמא, אישה של מישהו. מה התפקיד שלי עכשיו ?!

דיאלוג בין ניצולים על נושאים של בדידות ועל אהבה שתלויה בדבר.

מכון שי ניצולי שואהי’ מתאר לחברי הקבוצה את הקשר עם הילדים :  “עזבו אותי. היא מתה והם עזבו אותי. אף אחד לא בודק אם אני חי או מת. אם לא הייתי נותן את הרכוש והאדמה הם היו נשארים איתי כי היה להם אינטרס, היו ממשיכים לאהוב אותי”.

ד’:  “אני לא אתן את האדמה עד שאני אמות. (בכעס)  אמרתי להם אלף פעם הם לא עוזבים אותי. אני לא אחתום. רק הכסף מעניין אותם ולא אני או מה קורה לי. אני לא נתתי להם והם לא אוהבים אותי. זה לא העניין של הרכוש בלבד, הם כבר לא אוהבים אותי”.

פ’: “אצלי ברוך ה’ הכל בסדר. כולם באים, כולם מבקרים, אף אחד לא חושב אפילו לא לבוא”.

י’ מגיב: “כי הכסף עוד אצלך. את חכמה. רק תתני והכל יגמר, חבל שאני לא הייתי חכם כמוך”.

פ’: “אז מה, זה בשבילי פנינים ויהלומים הביקורים שלהם, אז לא מעניין אותי בשביל מה הם באים העיקר שהם באים ואם זו הדרך, זה בסדר גמור בשבילי. בפסח היינו חמישים איש, זה שמחה , זה יהלומים”.

מ’ וש’ תארו שהן מטופלות באהבה על ידי בנותיהן ומאושרות מהקשר איתן. השאלה בקבוצה בדבר  הבדידות אצל האלמנים דווקא ולא אצל נשים קיבלה מענה בכך ש”נשים יודעות להסתדר לבד וגברים לבד הם אבודים ללא נשים”. כולם בקבוצה הסכימו לכך וניכרו רחמי הנשים על הגברים האומללים בבדידותם, ללא יד נשית אשר מטפלת בהן.

י’ לא תכנן ללכת לחתונת הנכד משום שכעס על ילדיו, בעזרת הקבוצה שתארה לו שהוא נשאר מופסד פעמיים, גם כאשר הוא מנסה להעניש אותם וגם כאשר הוא מעניש את עצמו, הוא חשב על כך שוב. עם חלוף השבועות , נמלך בדעתו והלך לחתונה ואף סיפר שנהנה. כל הקבוצה חיזקה אותו ועודדו אותו להמשיך כך. אחר כך נסובה השיחה על האופן בו שומרים על הקשר עם הילדים, ובאחריות מי לשמור את הקשר. הנשים בקבוצה הביעו הבנה יותר גדולה לאי פניותם של הילדים להתקשר מדי יום, בזמן שהגברים כעסו שהנשים של הבנים הן אשר מחליטות, ואשר יש בידן לגרום לבנים ליצור עמם קשר, אך הן נמנעות.

בתוך כל המפגשים של הקבוצה, ישנו קול יוצא דופן, קולה של צ’.

צ’, ניצולת אושוויץ. היא מדברת מעט, מילותיה מדודות וחכמות ומדוייקות. לקבוצה לקח זמן לקבלה ולהכילה לתוך הקבוצה. החוויה של זרה אשר יש כלפיה כבוד, זה היחס של חברי הקבוצה כלפיה. היא שותקת רוב הזמן. מקשיבה ומבינה ומתנתקת כאשר הנושאים קשים לה. חוזרת ואומרת שהיא מאושרת ויש לה בנות מוצלחות מאד ושהיא מליונרית בשתי בנותיה. כאשר היא אומרת זאת לערך האדם יש משמעות גדולה יותר גם ליתר חברי הקבוצה. ישנה הערכה כלפיה שהיא מהתופת שלה כל הזמן מעודדת ודבקה על אף ולמרות הכל, באופטימיות אין קץ.

נ’: ” אני נכנסת לתוך הבית, יש 4 קירות. מה אני אדבר עם קיר אחד ואחר כך אעבור לקיר אחר? פעם לגרד את הראש לא היה לי זמן. ילדים, רפת, אוכל. לא היה לי זמן לעצמי. היום אני לבד לעזאזל.  הבדידות זה דבר קשה ונורא אבל אין לי ברירה. אני צריכה להשלים עם זה. “

“פעם היה לי תפקיד עם משמעות, הייתי אמא , הייתי אישה של מישהו, היום מה? מה התפקיד הזה עכשיו. את החוכמה שלי אף אחד לא מבקש לדעת ולא פונים אלי כמו שפעם הייתי ראש הבית והכל שאלו אותי”.
כל חברי הקבוצה הגיבו לכך שגם התפקידים שלהם הלכו לאיבוד, גם מקומם המכובד כראשי המשפחה או כמפרנסים. היום הם תלויים ותלותיים והיו לכך קולות רבים.

פ. הוסיפה ” ככל שאנחנו גדלים, אנחנו למעשה קטנים”, והסבירה על התלות שלה שגדלה בילדיה ובסביבה.

ואני חשתי עצב על הנכות הזאת שמתפשטת על חייהם, כאשר חסרה דמות קרובה ואינטימית למשענת ולאהבה. על החור הזה שנוצא ושלא מתמלא ועל האכזבה מהילדים,שבחווייתם, כאילו בגדו בהם ונטשו אותם. דינאמיקה נפשית אשר מהדהדת בתוכם את סיפורם האישי מזמן המלחמה, עת נעזבו רבים מהם על ידי משפחותיהם.

טיפולים פסיכולוגים וקבוצות תמיכה הם שירות של מכון שי במימון משרד האוצר. למכתבי תודה של ניצולי שואה

לפרטים ומידע, פנו אלינו בטלפון 077-414-6160 או מלאו פרטיכם בטופס משמאל ואנו נחזור אליכם בהקדם.

 

 

 

 

 

 

 

 

טיפול בקבוצת ניצולי שואה

יום רביעי, 23 בינואר, 2013

אסנת נשיא, מטפלת במכון “שי” מנחת טיפול קבוצתי של ניצולי שואה במרכז היום ” בית חשמונאי ” בישובי עשרת.
הצגת אבל ואובדן – חלק א’.

טיפול קבוצתי מכון שי מרכז היום של ‘בית חשמונאי’ מרכז לתוכו את התושבים הקשישים והמזדקנים של ישובי עשרת. רוב מגיעי מרכז היום הינם עובדי אדמה לשעבר, בעלי רקע חקלאי ואדמות חקלאיות. אנשים אשר עם עלייתם לארץ, התיישבו באזור זה והקימו משקים מניבים של חקלאות וחיות משק. מבין באי מרכז היום ישנם ניצולי שואה. הניצולים מגוונים ומגיעים מארצות שונות, רובם הגדול יוצאי טריפולי שלסיפורי השואה שלהם התוודעתי לראשונה.

עצם ההגעה למרכז היום למעשה מזמן מצב רגרסיבי אצל באי המרכז. המקום מהווה משען עבור הזקנים והגמלאים ומקור תמיכה. מכינים בו ארוחות עשירות ודואגים להנעים להם את זמנם בעיסוקים שונים. התלות במקום לצרכי אכילה , הזנה חומרית ונפשית כמו גם החברתית, יוצרת מצב רגרסיבי מעצם המפגש במרכז היום. כמו כן ההיכרות של באי המקום לרוב הנה היכרות רבת שנים, בעלת קשרים משפחתיים והיסטורית חיים משותפת עוד מהזמן בחוץ לארץ. כך החוויה הנה של משפחה גדולה וענפה עם נושאים חברתיים רבים ועניינים משותפים רבים.

רבים מגיעים עם גוף עייף , כבד, עם מחלות שאופייניות לזקנה, נעזרים במקלות הליכה ובהליכונים. בקבוצה, גם אם לא מדברים על אובדנים באופן ישיר, התחושה של הגוף שאיבד את החיוניות מלווה מעצם המצב הפיזיולוגי של הצורך להיעזר במכשיר הליכה. הקפדה על סוכרת ועל תזונה. נטילת תרופות גם במהלך הקבוצה כי כרגע נזכר משתתף שלא נטל את הטיפול התרופתי. משהו מהגוף מנותק מנפש הכמהה לחיים לפעמים ניתוק בלתי נסבל, המחשבות שנשארות חיות, עם זכרונות עבר רבים, כאילו מדבר באופן שונה מהגוף המזדקן והכמל.המחשבות מציפות והזמן הפנוי מעיסוקים ומאחריות, מעודד את המחשבות על העבר ואת העלאת הזכרונות. והגוף אשר אינו מתפקד כמו פעם, משאיר חלל גדול יותר למחשבות.

נושאים שהועלו במפגשי הטיפול הקבוצתי של הניצולים :

א.      הצגת משתתפי הקבוצה

ב.      על בדידות ו’על אהבה שתלויה בדבר’

ג.       אלמנות ואובדן בן הזוג

ד.      כוח וחיוניות הנפש כנגד ירידת כוחו של הגוף

ה.     נושאים של רגרסיה רגשית כתוצאה מאירועים פוליטיים, חגים, וחברה.

ו.        השיח על הגוף ואובדן חיוניותו

ז.       סיכום

 א.      הצגת משתתפי הקבוצה :

בקבוצה כוללת שני גברים וארבע נשים ניצולי שואה. מתוכם ארבע יוצאי טריפולי ואחת ששרדה את אושוויץ והשנייה הייתה במחנות הריכוז עם הוריה ומשפחתה.

ש. ילידת רומניה, איבדה את הוריה במחנות ועלתה עם אחיה אותו איבדה בארץ כאשר יצא כנער בן 14 להלחם במלחמת השחרור. אלמנה. חיה בקרבת בתה הקטנה ותלותית בה רגשית בעיקר.

מ. ילידת טריפולי, בת בכורה למשפחה  מרובת ילדים עלתה ארצה כבחורה לאחר מאבק הישרדותי ממשוך ובריחה בין הגגות בטריפולי, איבדה את אמה ואת אחותה. שתי ברכיה נותחו וגם ליבה. כיום סובלת מחוסר יכולת להזיז את גפיה באופן שבו יכלה בעבר. אלמנה. חיה בבית צמוד לבית בתה הבכורה אשר מטפלת בה ומ. תלויה בה באופן מלא.

י. יליד טריפולי אשר כילד שרד את הבריחות מידי הערבים פעמים רבות עד למוות כמעט. מתאר מכות נוראיות וחתכים מסכינים. כיום אלמן אשר נישא שוב פעמיים. סובל מליבו ומעינו המתעוורת.

ד. יליד טריפולי, אשר כילד עד גיל 14 הוברח והורחק מהמשפחה וגדל בכפרים שונים, על מנת לשמור על חייו, היות והיה בן יחיד למשפחה בעלת בנות רבות וכך נותק שנים רבות מהוריו ומאחיותיו. כיום מאבד את ראייתו. אלמן. סובל מאד מתלותו הגדלה בסביבה ביחס הפוך מהיותו מנהל בכיר בעברו, בעל חברות וממון רב. אינו יכול לשאת את תלותו הגדלה בסביבה

צ, שרדה את אושוויץ במשך כל שנות המלחמה. איבדה את כל משפחתה, היחידה ששרדה את השואה מבני משפחתה. אלמנה, אם לשתי בנות . חיה לבדה מלווה בעובדת זרה.

פ, ילידת טריפולי. הייתה ילדה במלחמה איבדה רבים מאחיה ומאחיותיה. כיום כבדת משקל. נעזרת בכיסא גלגלים ותלויה במשפחתה באופן מוחלט. נשואה ונתמכת תמיכה מלאה מבעלה.

“פעם היתה לי משמעות” להמשך לחצו כאן

טיפול פסיכולוגי – לרבות קבוצות תמיכה וטיפול קבוצתי, הנו שירות הניתן לניצולי שואה על ידי מכון שי במימון משרד האוצר כחלק מהזכויות המגיעות להם (מכתבי תודה של ניצולים ובניהם)

 

 

לפרטים ומידע, פנו אלינו בטלפון 077-414-6160 או מלאו פרטיכם בטופס משמאל

ואנשי המקצוע שלנו במכון שי יחזרו אליכם בהקדם.