ארכיון פוסטים עם התג "ניצולי שואה"

השפעת מבצע ” צוק איתן ” על ניצולי השואה ובני הגיל השלישי

יום חמישי, 17 ביולי, 2014

המידע המופיע כאן, שופך אור על  תגובותיהם של האוכלוסייה המבוגרת בכלל וניצולי השואה בפרט, לאור הסלמה במצב הביטחוני ויציאה למבצע ” צוק איתן ” בחודש יולי 2014.

מאת : מאיה שטיין – עובדת סוציאלית קלינית ופסיכותרפיסטית מומחית, מנהלת קלינית ‘מכון שי’ – ייעוץ וטיפול פסיכולוגי במצבי טראומה.

חשיבות תחושבת ביטחון ויציבות אצל מבוגרים בעת ההסלמה במצב הביטחוני
לכולנו בהיותנו אנשים יש צורך בסיסי בביטחון וביציבות. אך המושג ביטחון תופס מקום ייחודי כאשר מדובר באנשים מבוגרים ועוד יותר כאשר מדובר בקשישים. מידת הביטחון שאדם חש בהיותו חי הוא נושא מרכזי אצל קשישים שכבר מרגישים, בגילאים הללו, חוסר בטחון לדאוג לעצמם וליקרים להם.
תחושת הפגיעה בביטחון מתקיימת כאשר אדם מרגיש שקיימת סכנה מסוימת ושהוא עלול, או קיים האיום לכך, שייפגע בעוצמה כלשהי והוא אינו יכול להגיב לכך. פגיעה משמעותית בביטחון האישי מתרחשת במיוחד כאשר הפגיעה היא בשתי רמות – גם רמת הביטחון הפנימי נפגעת וגם הביטחון במעגלים שונים בעולמם של הקשישים נמצא תחת איום.
לדוגמא – ברמת העצמאות האישית- החשש של הקשיש הוא ביכולתו לדאוג לעצמו פיזית. הוא מתקשה לטפל בעצמו כבימי שיגרה ולדאוג לעצמו לדברים בסיסיים כמו לקנות אוכל ולבשל לעצמו ואז הוא עלול למצוא את עצמו ימים שלמים בבית ללא מזון, או שהוא מפחד לצאת מהבית החוצה לבית מרקחת לקחת את התרופות שלו וכד’.

shoa Zuk Eitan
פגיעה משמעותית במידת הביטחון מתקיימת גם כלפי חוץ – כלפי אחרים במעגלים שונים בעולם. חוסר בטחון שהתערער בעוצמות משמעותיות ויוצאות דופן לדוגמא מול אנשים בסביבתה, חוסר ביטחון בבני משפחה, אולי אפילו כלפי שכנים בשכונה בה הם גרים, במדינה ובעולם כולו.

כשתמה (theme) זו מתערערת, המבוגר ירגיש שינוי משמעותי גם מבחינה התנהגותית -תפקודית וגם מבחינה רגשית.

מבחינה התנהגותית אדם עלול לחשוש לצאת ממיטתו גם כשיש הפוגה באזעקות. הוא יפחד לצאת מביתו (גם אם לא גר באיזור עימות) ואז ימנע מלקנות לעצמו אוכל. יזמינו אותו לבוא לקחת את התרופות הקבועות שלו ומחשש לביטחונו הוא לא יבוא ולא ייטול את תרופותיו.
מבחינה רגשית האדם עלול להיות רגיש בצורה מוגזמת – לבכות יותר, לפחד יותר, להתרגז יותר, להתעצבן יותר, להיות חסר סבלנות בצורה קיצונית. כל תגובה רגילה יכולה להתעצם נוכח המציאות.

התמודדות של ניצולי שואה עם החרפת המצב
בקרב ניצולי השואה, כל התגובות שפורטו מעלה מוקצנות הרבה יותר.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה שתחושת הביטחון שלהם בעצמם היתה נמוכה מאוד עוד בתקופת המלחמה, שאז גם רובם היו ילדים קטנים שרק למדו את כללי העולם סביבם…

מידת הביטחון שלהם בזולת היה נמוך מאוד, ולמרות שחלפו 70 שנה, ההתמודדות עם מטחי הטילים “זורקת” אותם חזרה לטראומות שניסו להדחיק במשך שנים רבות.

ערעור האמון בזולת גרם לאובדן הביטחון העצמי
החיים בתקופת השואה היו תחת לחץ עצום שאופיין בחוסר ביטחון אישי וחשש מהתסריט הגרוע ביותר מבחינתם בכל רגע נתון. כדי לשרוד, ניצולי שואה שהיו אז פעוטות וילדים קטנים, ראו את משפחותיהם מתפרקות, נהרסות ונכחדות ללא הסבר מילולי שתיווך להם את המציאות הנוראית מול עיניהם.

הילדים הללו נותרו עם פגיעה יסודית מזעזעת ברמת הביטחון שלהם בחיים ובעולם כולו. הם נולדו וגדלו, למעשה, לתוך מציאות שלא איפשרה להם להבין שיש סיבה ותוצאה בעולם ושהדברים הרגילים המתרחשים כיום יהיו גם מחר, בדומה לתהליך בניית היציבות שלנו בעצמנו ובעולם כולו. הילדים הללו היו, לעיתים, עדים להתנהגויות לא רגילות בקרב ההורים, בני משפחה ואפילו אצלם. אנשים בשואה היו מוכרחים להעז ולעשות מעשים שהיו בבחינת עבירה על “קווים אדומים” ברמה המוסרית וההתנהגותית במלחמה, לדוגמא, גנבת לחם ממישהו שעמד למות… הם לא תמיד יכלו לסמוך על שיקול הדעת שלהם ולעיתים הופתעו מהתנהגויות לא סטנדרטיות שלהם ושל הסובבים אותם בסיטואציה הבלתי נורמלית בעת השואה.

גם מידת הביטחון שלהם כלפי הזולת היתה נמוכה מאוד, ולא משנה אם מדובר בבן משפחה… ניצולי שואה מספרים ומשתפים בתהליך הטיפולי, אולי לראשונה בחייהם,  שהגיעו למצבים איומים ובלתי נסבלים בהם לא יכלו לתת אמון אפילו לא בהורים ובאחים – באחד הטיפולים ילדת שואה מספרת שאביה נעלם מהבית וברח כדי להציל את עצמו ולא דאג למשפחתו…או אח קטן שלא סולח לאחיו הגדול שדאג לו בימי השגרה אך במלחמה הוא קודם הציל את עצמו, ברח והותיר אותו מאחור… מידת הביטחון והאמון גם במעגל הראשוני התערער ביותר– אותם אנשים קבועים בעולמנו כמו שכנים קרובים או קרובי משפחה, שתמיד היו קרובים מאד פתאום גם הם היו עלולים להלשין וגרוע מכך, אפילו להסגיר לנאצים.

 

נחמיה גרשוני‏, Cc-by-sa-3.0

נחמיה גרשוני‏, Cc-by-sa-3.0

למעשה, תקופת המלחמה התאפיינה בכך שהם לא יכלו להאמין בכל אדם באשר הוא. אפילו ביהודים בכלל (כמו היהודים שעבדו בחסות הנאצים ביודנרט) הם לא יכלו להאמין ולבטוח כי למרות שהם יהודים כמוהם, עדיין, הם הצטיירו כמסוכנים ביותר עבורם עד כדי כך אלה שהם הם היו עלולים לא להושיט יד ולעזור כמצופה מבני אותו עם ולמעשה להוביל למותם…  

גם האמון בצברים שפגשו בעת העלייה לארץ –  למדינה אליה הם עלו כניצולי שואה – גם ניסיון זה להאמין שוב – נכשל כישלון חרוץ. היהודי הגאה, הצבר, שחי בארץ ישראל התנהג אליהם באופן מחפיר, מזעזע, קשה וחוויה זו כבר הצטברה לטראומה שנצרבה בעורם כחוויה נוראית – עוצמתית להמשך חייהם.
מידת האמון בכלל ובפרט מידת הביטחון הבסיסי הפנימי בעצמם, באנשים ובעולם כל כך התערערה במלחמת העולם השנייה ולאחריה , עד שחוויה רגשית זו נשארה והוטמעה בעורם ובתוכם מאז ועד היום. החוויה הזו היא חלק בלתי נפרד ממי שהם היום והם אינם יודעים להתנהג או להרגיש אחרת כי למעשה הם לא חוו יציבות, בטחון ותחושת אמון בסיסי…

השפעת המצב הביטחוני הנוכחי על ניצולי השואה
ברגעים כמו אלו שמדינת ישראל נמצאת עתה בחודש יולי 2014, כשיש תחושת מלחמה ולא ידוע מאיפה יבוא הטיל הבא והאם נפגע ממנו; אצל ניצולי השואה עלולה להתעורר המחשבה שלא ניתן לבטוח באנשים גם לא תמיד בצה”ל – צבא שנתן בעבר תחושת בטחון וכיום אינו יודע כיצד להגיב לירי טילים על פני כל הארץ. הקשישים ניצולי השואה חשים כי אף אחד לא באמת יעזור להם ולא ניתן לבטוח ולהאמין באנשים מסביב.

התגובות נעות על פני הרצף בין אנשים שמסתגרים ולא משתפים פעולה, חלקם חוששים לסמוך על בני ביתם, אחרים חשים אכזבה מקרובים ואנשי קשר ברשויות ובמוסדות מפני שיש תחושה שאנשים לא זמינים, שכולם לחוצים ולא פנויים למצוקתם ואף אחד לא באמת יכול לתת סימנים או עוגנים לתחושת יציבות ובטחון.
תקופה כזו אף מעצימה את תחושת הפחד, הבהלה ולעיתים אף מתחילה להופיע הרגשת אימה. לניצול נדמה שאין אף אחד בעולם שבאמת דואג לו. קשה לו להירגע מהתקף חרדה. הוא מתמודד עם תגובות חדשות וכאילו לא מכיר את עצמו. לעיתים הניצול לא ממש בוטח אפילו לא בעצמו והרגשות מקבלים “צבע” הרבה יותר סוער ודרמטי…

התייחסות  למצב הביטחוני בתהליך טיפול רגשי עם ניצול שואה

הקשישים, המטופלים ב’מכון שי’, הגיבו למצב הביטחוני במפגשי הטיפול שהיו מתחילת מבצע “צוק איתן”. חלקם ביטאו ומבטאים את עצמם באופן גלוי וברור, חלקם הגיבו ומגיבים דרך העולם הרגשי. הניצולים תיארו תחושות של פחד, אימה, חוסר ביטחון, אי יציבות, חוסר אונים וחשש מאיבוד שליטה בחיים. מטופלים אחרים שהתקשו לתאר במילים את רגשותיהם, העבירו את המסר דרך תגובות רגשיות של עצב גדול, הצפה של בכי והתנהגויות חרדתיות.
המטפלים המקצועיים ובעלי הניסון של מכון שי, נותנים מקום ומרחב לבטא רגשות אלו בכדי להרגיע את התגובה שמופיעה אצל הקשיש. המטפלים סטו מהתהליך הטיפולי לזמן מה, כדי לאפשר לניצולים לשתף את שעובר עליהם על מנת שהמצב לא יקצין.

ראקטיבציה אצל ניצולי שואה בעקבות “צוק איתן”
ההתמודדות המחודשת הזאת עם התמות המרכזיות הללו שאדם חווה ומתמודד איתם כיום, עלולה להיות מועצמת פי כמה וכמה, כאשר מדובר בראקטיבציה.

בקרב ניצולים רבים, תכנים, תחושות וזיכרונות לגבי השואה והמלחמה היו מודחקים, נעולים והם לא רצו לדבר עליהם ולספר אותם, רק לשכוח ולא להיזכר בזיכרון הנוראי. “צוק איתן” ומבצעים שקדמו לו, גרמו לניצולים לחוות מחדש תחושות שנוצרו לפני כ- 60-70 שנים. העלאת התכנים והרגשות הקשים הקשורים למה שקורה היום מאפשרת להם, למעשה, לגעת היום במה שקרה להם בחוויה הרגשית אז. חוויה זו שאולי לא דוברה מעולם והודחקה למקום בלתי מעובד אי- שם בתוך עולמם הפנימי ובזיכרונותיהם מזה שנים רבות…
למעשה, המטופל החווה את אירועי המלחמה כאן ועכשיו, עלול להרגיש תחושות קיצוניות ועוצמתיות באופן משמעותי זאת מאחר ורגשותיו כיום פותחים פצעים הקשורים לחוויות הנוראיות שקרו לו בעברו (ביטחון שהתערער, מוות, אנשים שפגעו בו, אכזבה מהמין האנושי ומבני משפחה וחברים). ריאקטיבציה זו היא ברכה שעלולה אף לגרום לנזק רגשי אצל האדם כשהיא לא באה בסיטואציה טיפולית מוגנת ובטוחה.
חשוב ביותר שרק אנשי טיפול מקצועיים ומומחים, עוזרים לאדם לפתוח תכנים אלו ו”שישמור” עליו שהעלאת התכנים הללו לא תזיק לו אלא תהיה בעוצמה ובקצב הנכון עבורו.
mental

 

 

 

 

 

מכון שי מונה צוות של כ- 100 פסיכולוגים ועו”סים קליניים פסיכותרפיסטים בעלי מומחיות וניסיון רב בסיוע נפשי וטיפול פסיכולוגי אישי וקבוצתי לניצולי שואה. הטיפול הפסיכולוגי לניצולים  ממומן על ידי משרד האוצר.
אנשי מקצוע אלו זוכים למערך הדרכה רחב וצוות מדריכים מומחה נמצא כדי לתת את המענה המקצועי ביותר בסוגיות טיפול מגוונות וייחודיות כבימים אלו.

מכון שי הינה ספק מורשה של משרד האוצר וספק מורשה של משרד הביטחון אגף שיקום נכים ואגף משפחות והנצחה לנושא הטיפולים הפסיכולוגיים האישיים.

לפרטים על התאמת טיפול רגשי לניצולי שואה בקליניקה או בבית המטופל התקשרו 077-4146160 או מלאו פרטיכם כאן.

 

 

יום השואה תשע”ד 2014

יום ראשון, 27 באפריל, 2014

יום הזיכרון לשואה ולגבורה יחל ב- 27 באפריל ויסתיים ב- 28 באפריל 2014.

יום הזיכרון לשואה 2014 עומד בסימן גורל היהודים בשנת 1944.

אומנים רבים, חלקם בני דור שני לשואה, בוחרים לציין יום זה באירוע תרבות שונים – במטרה לעודד שיח מזוית שונה על טראומות השואה.

הזהו אדם ? אירוע מיוחד ליום השואה תשע"ד הזהו אדם ?” אירוע מיוחד ליום השואה 27/4/2014 באולם החאן, דוד רמז 2, ירושלים.
מופע מאת פרימו לוי | עיבוד ובימוי : מור פרנק.
פרימו לוי נולד בשנת 1919 ונפטר באפריל 1987. היה סופר וכימאי איטלקי ־ יהודי ניצול שואה אשר כתב זיכרונות, סיפורים קצרים, רומנים ושירה. תיאר ביצירותיו את שעבר עליו במחנות עבודה שהיו קשורים עם היותו ניצול שואה ממחנה ההשמדה אושוויץ.
“הזהו אדם” נכתב כספר שעסק בתקופת שהותו במחנה ההשמדה אושוויץ. הוא פורסם לראשונה בשנת 1947, תורגם לשפות רבות ועובד להצגת יחיד בכיכובו של ניר רון.
בסיום המחזה, יתקיים פאנל בנושא שואה, יצירה, אומנות בהשתתפות יהודית שנדר – אוצרת בכירה לאומנות, יד ושם. מירי חנוך – יוצרת, ניר רון – שחקן.

 

 

שואת יהודי לוב - מקרה מבחןערב יום השואה תשע”ד 2014, יוקרן מיצג וידאו “מציאות של אשליה – יהודים ברשות השלטון הפשיסטי” על שואת יהודי לוב.
הקרנת הסרט ” מטריפולי לברגן בלזן ” ולאחריו שיחה עם יוצרי הסרט ושיחה עם מר וויליאם רג’יניאנו, ניצון ברגן בלזן.
הכניסה חופשית אך מספר המקומות מוגבל. כתובת האירוע : רחוב שלוש 42, פינת רחוב אילת, תל אביב – יפו.

 

 

 

 

 

 

 

 

אנחנו ננוח - ציפורה דולן” אנחנו ננוח ” – עלילת רומן שנפרס על פני מאה שלמה, ומספר את סיפורם של שלושה דורות. דור ניצולי השואה, הדור השני – הישראלים החדשים, ובני הדור השלישי (כתבה של דני גרסטפלד ב”קול ברמה” ערב יום השואה תשע”ד).
את הרומן כתבה ציפורה דולן, זוכת פרס ראש הממשלה לספרות 2012.

את “אנחנו ננוח”, כתבה במשך 9 שנים בייסורים גדולים, את רובו הגדול כתבה בפולין אליה חזרה שוב ושוב מאז ביקרה בה לראשונה לאחר מות הוריה.
“הגיבורה הראשית בספר זה היא ליזה, יהודייה ישראלית ניצולת שואה מפולניה. אבל על השואה עצמה אין ולו מילה אחת בספר; היא היבשת האחרת הקיימת מעבר לים הזמן והמקום, אך אליה לא מתייחסים במישרין בסיפור. גם הסיוטים שנותרו בנפשם של הגיבורים בני דורה של ליזה אינם מתוארים כמעט בספר. העדר זה הוא, בין היתר, גדולתו של הרומן הזה בעיני. לעומת זאת, יש בספר ניחוח אמיתי של חייהם של שארית הפליטה מאז ועד היום…” כותבת פרופסור עמיה ליבליך – חוקרת פסיכולוגיה וחברה ישראלית.

 

 

 

 

 

 

 

מכון שי מעניק טיפולים פסיכולוגיים לניצולי שואה  במימון משרד האוצר.
הטיפולים : מפגשים אישיים, קבוצות תמיכה ותיעוד טיפול המאפשר לשתף את סיפורם האישי כחלק מהתליך טיפולי, מאפשר להם ללמוד להתמודד עם פוסט טראומה והזיכרונות המציפים תוך קבלת עזרה מקצועית מפסיכולוגים, פסיכותרפיסטים ומטפלים מומחים בטיפול בניצולי שואה.
 
למכתבי תודה של ניצולי שואה ובניהם לחצו כאן

לפרטים ומידע, פנו אלינו בטלפון 077-414-6160 או מלאו פרטיכם בטופס משמאל
ואנשי המקצוע שלנו במכון שי יחזרו אליכם בהקדם.

 

 

 

 

 

.

ניצולי שואה שהיו ילדים במלחמה

יום שלישי, 28 בינואר, 2014

 

טיפול פסיכולוגי בניצולי שואה שהיו ילדים במלחמה. מאת סימה וייס

“זה שלי מהבית” – ניצולי שואה שהיו ילדים בשואה
מרבית הניצולים שחיים היום היו ילדים בשואה. במכון ” שי “, כ- 95% מהמטופלים (ניצולי שואה) היו ילדים בזמן השואה.
במשך שנים רבות חלק מהניצולים שהיו ילדים במלחמת העולם השניה, לא הוכרו כניצולי שואה ולא קיבלו זכויות כלכליות מטעם המדינה מפני שבקרב חלק מאנשי מקצוע היתה סברה שלא סבלו כי לא זכרו את הסבל למרות שהיו במחבוא בהיותם ילדים.
גורמים שונים החליטו כך מפני שבבגרותם לא זכרו או לא הצליחו לתאר את שארע במילותיהם את החוויות הטראומטיות שעברו ולכן לא הכירו בחלקם כניצולים (מבחינת הזכויות הכלכליות).

ניצולי שואה שהיו ילדים“זה לא נורמאלי שאני נורמאלי”
ילדים חוו את הפגיעות הכי קשות מהשואה. את הממצא פרסם פרופ’ קיילסון ניצול שואה הולנדי שנפטר בשנת 2013 והעביר סדנאות מקצועיות לפסיכולוגים, פסיכותרפיסטים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים; קליסון חקר ובדק במשך 20 שנה אחר ניצולים שהיו ילדים במלחמת העולם השניה, במחנות ריכוז ובמחבוא ומסקנתו היתה שלאורך זמן, הילדים ניזוקו נפשית באופן העמוק ביותר.

כישורי הורות של ילדים שחוו את השואה  
ילד בן 8 שהלך לשחק עם חברים וכשחזר לא מצא את הוריו, נלקח לבית יתומים, עבר מיד ליד, סבל מחוסר יציבות משפחתי, בעיות ביטחון אישי ופגיעות קשה. חבריו, ילדים בני 7,8,9 שעולמם נחרב – לא קיבלו את הצרכים הבסיסיים, החום, האהבה והביטחון שהיה צריך מההורים, ולמרות זאת במשך שנים רבות לא הוכרו כניצולי שואה.

ילדים ניצולי שואהדוגמא אקטואלית ניתן לראות ב-” ילדי טהרן ” כ- 1000 ילדים יהודיים שהיו אז כבני 3,5 ו-6, שברחו מאירופה הנאצית לטהרן, שם רוכזו במחנה יתומים. שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין הדגיש כי “מדינת ישראל מצוּוָה להעמיד בראש מעייניה את הדאגה לניצולי השואה והטיפול בהם, וילדי טהרן בכללם. מדובר באנשים שלאחר ששרדו את שנות התופת והמוות – בנו מחדש את חייהם במדינתו של העם היהודי, מדינת ישראל”.
מחקרים מראים שילדים שחוו את טראומת השואה בגיל 18-20 זכו לחוות חיים נורמאליים עם אמא ואבא ומשפחות ולכן היו יותר מגובשים מבחינת הזהות ובשלים מבחינה רגשית.
זכו לחוות ילדות, נעורים, הורים, בית, ביטחון וערך עצמי – והיכולת הרגשית שלהם היתה יותר חזקה.

לגדל ילד בלי לדעת איך להיות אבא
ילדים שחיו בשואה והפכו להורים בעצמם, התמודדו ותפקדו כשבעצם לא היו להם דמויות לחיקוי כילדים, לא היתה להם הפנמה של תפקיד הורי ומתוך חסר ענק בכך שנאלצו לגדול ללא הוריהם במקרים רבים מגיל 3.

ליווי רגשי של ניצולי שואה – צעד אחר צעד
אחד האתגרים של ניצולי שואה מבוגרים, הוא להעיז להביע את עצמם ולהתמודד.
כותבת מאמר זה מלווה מבחינה רגשית ניצולי שואה שהתקשו להתחבר כי במשך שנים (חלקם) לא הגדירו עצמם כניצולי שואה. “תיעוד טיפול” הכולל טיפול רגשי משולב עם כתיבת סיפור החיים של הניצול; מאפשר להשאיר זיכרון אישי למשפחה ולדורות הבאים.
אחד מהניצולים בו זכתה ללוות ולתמוך הוא יצחק מאיר. יצחק היה ילד בשואה ולימים היה דיפלומט, שגריר ישראל בבלגיה ממנה נס, ושגריר ישראל בשוויץ, ממנה גורש.
בתהליך הרגשי דובר על המעבר בין השואה והתהליך שהוא הצליח לעשות בחייו. תהליך זה עזר לו רגשית להעיז ולכתוב את אשר עבר, ולשתף בסיפורו האישי לא רק את משפחתו, כי אם קוראים מהארץ ומהעולם.

ספרו הראשון “אישה אחת” בהוצאת ספרית מעריב, מתאר ילד אמיץ שליווה את אמו ואת אחיו במסע הבריחה וההצלה מהעיר מרסיי שנכבשה על ידי הגרמנים – עד לגבול שווייץ והפך להיות, כמה לא מפתיע, שגריר. הסיפור מסופר מנקודת מבטה של האם.

ספרו החדש “להגיע לחוף מבטחים” מתחיל במחנה פליטים עם תום מלחמת העולם השניה ומסופר מפיו של הבן, כבן שתים-עשרה באותו זמן. הוא מתאר את מסעם של יהודים מכל רחבי אירופה ששרדו את השואה ומעוניינים רק בדבר אחד – ארץ ישראל. לפני חודש הושק הספר בז’נווה ובערב יום השואה 27 בינואר 2014 הושק בישראל.

shai121

אודות כותבת המאמר
סימה וייס יועצת קלינית ופסיכותרפיסטית. מומחית לטיפול בפוסט טראומה, בעלת ניסיון מעמיק (25 שנה) בטיפול בניצולי שואה והלומי קרב. מייסדת עם אוריין קייזר את מכון שי.
במסגרת ניסיונה המקצועי, פיתחה כלים ייחודיים לטיפול בניצולי שואה, מלמדת ומרצה בתחום בפני פסיכולוגיים קליניים ואנשי מקצוע, להם אף מעבירה הדרכות וייעוץ ייחודי לטיפול בניצולי שואה.

 

במכון שי כ- 100 מטפלים מומחים בטיפול רגשי בניצולי שואה ובני הדור השני ומתמודדים עם נושא “העברה בין דורית” באופן יום יומי.
הניצולים מקבלים מהמטפלים מענה מקצועי הכולל טיפול, ייעוץ וליווי המבוסס על הכשרות, הדרכות וניסיון רב המתייחס ספציפית למה שעברו. (אנו מעבירים ימי עיון מקצועיים למטפלים, פסיכולוגים קליניים, פסיכותרפיסטים, רופאים וצוותים רפואיים בכל רחבי הארץ).
.
לפרטים ומידע, פנו אלינו בטלפון 077-414-6160 או מלאו פרטיכם בטופס משמאל
ואנשי המקצוע שלנו במכון שי יחזרו אליכם בהקדם.

** טיפול פסיכולוגי הינו שירות הניתן במכון “שי” לניצולי שואה במימון משרד האוצר כחלק מהזכויות המגיעות להם (מכתבי תודה מניצולים ובניהם).

.

 

מכתב תודה מניצולת שואה

יום שני, 27 בינואר, 2014

.
מכתב תודה על עזרה בהשבת שקית תפילין ויומן יקרי ערך מיד ושם לניצולת שואה

רקע
“לאסוף את השברים” הוא מבצע לאומי להצלת פריטים אישיים מתקופת השואה המנוהל על ידי ארכיון יד ושם והמוזיאון.
אוסף החפצים של מוזיאון יד ושם, כולל עשרות אלפי פריטים ומסמכים נדירים, המתעדים את סיפור חייהם של האנשים להם היו שייכים: קורבנות שואה שנספו וניצולי שואה.

אין ספק שחפצים מקוריים עשויים להישמר לטווח רחוק טוב יותר בתנאים המיוחדים של ארכיון יד ושם; שם הם מטופלים בכפפות ונשמרים בחדרים בהם בקרת אקלים עם טמפרטורה ולחות אידיאליים. זאת בעוד שבבית, החפצים עלולים להינזק לאחר שנים רבות בתנאים לא מבוקרים.

ביד ושם מעבדה מקצועית לשימור ולשיקום בה נעשות פעולות לשיקום הפריטים (מסמכים, תצלומים ויצירות אומנות).

ניצולי שואה רבים וילדיהם, מבינים את חשיבות השימור לא רק למענם אלא גם למען הדורות הבאים. אך לעיתים לאחר מסירת החפץ יקר הערך, רוצים בו בחזרה, חשים רגשות אשמה על מסירתו ומתחרטים. כל שהם רוצים הוא לשוב ולאחוז שוב בחפצים שכל כך יקרים לליבם.

***********************

“לקרן ממכון שי שלום רב,
ניצולת שואה פריט מיד ושםברצוני למסור לך שהיום צלצלה אלי הבחורה מיד-ושם אשר היתה אצלי אז, לפני שלוש שנים ולקחה אצלי את הדברים למשמורת. היא הביעה את צערה על הכאב הנורא שאני נושאת מאז הפרידה שלי מהדברים”.

היא שאלה  אותי אם אני מסכימה שהיא תעשה רפליקה מהברכה, כלומר העתק מדויק של המקור, מאחר וזה נמצא במקום שיש בו תנאים מיוחדים, והוצאתו תגרום נזק. אני הסכמתי, אם זה העתק מדויק ודיברתי איתה כמובן על שקית התפילין והיומן.
היא אמרה שהיא תביא לי את הדברים מיד כשהיא תגמור את ההעתק.

קשה לי לתאר את השמחה וההקלה שאני חשה בלבי; לבשורה כזאת לא העזתי אפילו לחלום. אבן ירדה לי מהלב וזאת הודות לך, קרן,  והטיפול שלך בבעיה הגדולה הזאת.

זאת אותה בחורה שהיתה אצלי לפני שלוש שנים והיא זוכרת טוב מאוד את המעמד כשמסרתי לה את כל הדברים היקרים לי כל כך.

זה יתגשם הודות לך, קרן, הודות לטיפולך המסור בזה. אינני יכולה לתאר לך את האושר שלי כשיש לי התקווה שאוכל להחזיק שוב בידיי את הדברים שכל כך יקרים ללבי.

אני מקווה שזה יסתדר. ברגע שאחזיק את זה בידיי. אודיע לך, כמובן. כל טוב לך, בריאות והגשמת משאלותייך,

מאחלת לך פרידה בראונשטיין.

.

ציטוט מאתר יד ושם, דף המידע המתעד את חפצים וסיפורה של ניצולת השואה פרידה בראונשטיין  :
פרידה נולדה ב-16 בינואר 1927 בצ’רנוביץ (Cernăuţi)  שבבוקובינה, רומניה (כיום אוקראינה)….
…החפצים שמסרה פרידה עשו עם המשפחה את המסע מצ’רנוביץ לטרנסניסטריה, חזרה לצ’רנוביץ ודרך רומניה לארץ. את התמונות והיומן נשאה פרידה על גופה לאורך כל המסעות – קשורים לחזה. תיק הטלית הובא לארץ על ידי אביה.
את היומן כתבה אנה בגרמנית במהלך שנות החברות שלה עם יצחק גלס, והדברים הכתובים בו ממוענים אליו.
את התמונות שהיו מסודרות באלבום משפחתי החליטה פרידה לקחת כאשר ארזו את חפציהם לפני המעבר לגטו צ’רנוביץ. למרות גילה הצעיר ולמרות שהייתה הצעירה בין בני המשפחה, היתה זו פרידה שהשגיחה על האלבום.
את תיק הטלית הכינה אנה לנחום, אביה, בשנת 1937. היא היתה רוקמת במקצועה ורקמה את ראשי התיבות של שמו על תיק הטלית. לפני המלחמה היה האב הולך בגאווה לבית הכנסת עם תיק הטלית.

***************************

 

במכון שי כ- 100 מטפלים מומחים בטיפול רגשי בניצולי שואה ובני הדור השני ומתמודדים עם נושא “העברה בין דורית” באופן יום יומי.
המטפלים מעניקים מענה מקצועי המבוסס על הכשרות, הדרכות וניסיון מקצועי רב והיועצים הקליניים אף מעבירים ימי עיון מקצועיים למטפלים, פסיכולוגים קליניים, פסיכותרפיסטים, רופאים וצוותים רפואיים בעובדים עם ניצולי שואה בכל רחבי הארץ.

טיפולים פסיכולוגיים הינו שירות הניתן במכון “שי” לניצולי שואה במימון משרד האוצר כחלק מהזכויות המגיעות להם (מכתבי תודה).

לפרטים ומידע, פנו אלינו בטלפון 077-414-6160 או מלאו פרטיכם בטופס משמאל
ואנשי המקצוע שלנו במכון שי יחזרו אליכם בהקדם.

 

 

 

.

 

ניצולת שואה משתפת “רק לך אני אספר”

יום ראשון, 19 בינואר, 2014

טיפול פסיכולוגי בניצולי שואה מחייב הכשרה, ניסיון ורגישות אין קץ בכדי לסייע לניצולי השואה להתמודד עם המציאות בה הם חיים.

לעיתים קרובות אנו במכון שי, מקבלים פניות מילדי “דור שני”, המעוניינים לברר על טיפול פסיכולוגי עבור הוריהם (הטיפול הפסיכולוגי הינו חינם למוכרי משרד האוצר).
הטיפול הרגשי – המקצועי שמעניקים 70 המטפלים במכון שי, כולל עיבוד זיכרונות וחוויות מהשואה אך גם התוודעות לזקנה, קבלת מצב חדש, שינויים והתמודדות עמם.
ניצולי שואה וילדיהם בני הדור השני, משתפים אותנו כי הטיפולים מקלים על ההתנהלות ואת התקשורת ביניהם ומשפרת את איכות חייכם.

תיאור טיפול רגשי של ניצולת שואה
מיכל גוגול-מסטר, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, בעלת ניסיון רב בטיפול בניצולי שואה משתפת. (בכדי לשמור על פרטיותם, השמות האמיתיים שמורים במערכת)

לפני 4 שנים הגיעה אלי בלה, אישה בת 75 (אז) מאזור הצפון. בלה פנתה למכון ” שי ” לטיפול כדי לקבל תמיכה בהתמודדות עם מחלת בעלה. ניצולת שואה טיפול פסיכולוגי
בתחילת הטיפול עסקנו בהתמודדותה עם ההתדרדרות במצב הפיזי של בעלה, חוסר האונים לנוכח מצבו הקשה ועד ההבנה כי ימיו ספורים והיא מלווה אותו למותו.
פטירתו שהגיעה מהר ובצורה מפתיעה המצופה, וכן העובדה שלא היתה לצידו ברגעיו האחרונים העלתה אצלה נושאים רבים שקשורים באובדן בני משפחה במהלך השואה ,פרידה פתאומית וחוסר היכולת להיפרד בזמן המלחמה מהוריה ובני משפחתה שנספו.

היא חוותה אשמה על כך שהיא נותרה בחיים ובעלה נפטר, והדבר העלה את הרגשות הקשים ו”אשמת הניצול ” המקושרת להשרדותה במלחמה והאשמה על כך שזכתה להמשיך את חייה ולבנות משפחה בעוד בני משפחתה האחרים נספו.
בהמשך הטיפול ובמהלך הזמן (אנו נמצאות בתהליך כבר למעלה מ- 4 שנים), עסקנו בנושאים  של  התמודדות עם הבדידות, חיפוש אחר משמעות החיים והאם יש טעם לחיות. לפני שנתיים, ליוויתי את בלה ליווי רגשי כשעזבה את דירתה ועברה להתגורר בדיור מוגן. היא מצאה את עצמה משתפת אותי במציאת עניין ומשמעות בחייה, עוסקת ביצירת קשרים חברתיים חדשים, ומציאת מקומה במסגרת החדשה במקביל עלו נושאים כמו חרדות מפני חשש לחלות ודיכאון תגובתי למות בעלה. לשמחתה (ולשמחתי), בלה יצרה במשך הזמן קשר זוגי חדש והיום חיה חיים מלאים בבית הדיור המוגן וממשיכה לפקוד את הקליניקה כדי לשתף ולהיוועץ.

הטיפול הרגשי עם הניצולה כלל גם את בני המשפחה

במהלך הטיפול על פי הצרכים שעלו ובקשתה פגשתי את ילדיה פעמים ספורות  בהתאם לנדרש ולצרכים שלה באותה תקופה.
היתה קיימת חשיבות רבה בנסיון לסייע להם להבין את התהליכים שעברה אמם, לשקף להם מה היא מרגישה ואיך להתמודד עם הדיכאון. לקראת המעבר לדיור המוגן עשינו כמה פגישות כדי להתכונן לצפוי.
היותה לאורך השנים אם מסורה ואשה מתפקדת עמדה בסתירה לדמות אותה פגשו בזקנתה ודרך הפגישות הצליחו ילדיה להתגבר על הכעסים על מצבה, להתחבר לצרכים שלה ולעזור לה.
תהליך של טיפול רגשי מעורר אצל הניצולים זיכרונות מהשואה. מאחר ובהזדקנות גם כשהזיכרון (לטווח קצר) נפגע, הזיכרון לטווח ארוך רק מתחדד ומעמיק ומתגברת תחושת ההצפה שחשים הניצולים ביחס לעבר ולהווה.
בנוסף, המפגש עם מוות שמקיף אותם (מפאת גילם) ואובדן חברים ובני משפחה עשוי להוביל לירידה במצב הנפשי ולהופעת סימפטומים דכאוניים, חרדתיים ופוסט טראומטיים. לעיתים כתוצאה מכך יש נסיון להמשיך ולהדחיק אך ללא הצלחה רבה.
פתאום יש צורך חזק לספר, אך לא לילדים. למטפל, לאיש מקצוע, לאדם שאינו קרוב משפחה. “רק לך אני אספר” הם אומרים לי. תודה שאת כאן בשבילי. אומרים, ולא רוצים לחלוק עם הילדים (בני 60+) כדי לא להקשות עליהם.

 

טיפול פסיכולוגי הנו שירות הניתן לניצולי שואה במימון משרד האוצר כחלק מהזכויות המגיעות להם (מכתבי תודה של ניצולים ובניהם)

לפרטים ומידע, פנו אלינו בטלפון 077-4146160 או מלאו פרטיכם בטופס משמאל ואנשי המקצוע שלנו במכון שי יחזרו אליכם בהקדם.

 

 

 

 

 

 

זכויות ניצולי שואה – שאלות נפוצות

יום ראשון, 20 באוקטובר, 2013

 

“זכות גדולה נפלה בחלקי להמליץ עליכם בטיפולכם המסור בהורי, ניצולי שואה בעשור חייהם השמיני והתשיעי, בתקופה קשה שעברה עליהם. בזכות טיפולכם המסור זכו הורי להגדלת אחוזי הנכות ולהגדלה בקצבה החודשית, ידעתם אותם על זכותם לקבל שיחה שבועית עם פסיכולוג בביתם וסידרתם פגישות אלו. כתוצאה מהפגישות הללו חל שיפור משמעותי במצב רוחם של הורי ובחיוניותם”.   ר.ר. פתח תקווה

מטפלי מכון שי המסייעים לניצולי שואה לממש את זכויותיהם הפיננסיות ממשרד האוצר ולקבל טיפולים פסיכולוגיים ללא עלות, ריכזו עבורכם שאלות נפוצות שאנו נשאלים מידי יום ביומו.
אנו מקווים כי תמצאו את המידע מועיל ותממשו את זכותכם או זכות הוריכם לקבלת המגיע לכם. אם ברצונכם לשאול אותנו שאלה שאינה מופיעה כאן, אנא לחצו כאן לשליחתה ואנו נשיב לכם בהקדם.

זכויות ניצולי שואה

 

 

 

 

 

 

 

אבי ניצול שואה – אך מעולם לא הוכר על ידי המדינה ולא קיבל קצבה. האם ניתן להגיש בקשה כיום ?
התשובה היא כן. מדינת ישראל משלמת קצבאות המגיעות לסכומים של אלפי שקלים בחודש לניצולי שואה שהגישו בקשה לכך.
ניצול שואה שלא ביקש את המגיע לו, אינו מקבל את הקצבה באופן אוטומטי.
שי ייעוץ לניצולי שואה מטפלת עבור ניצולי שואה ובני משפחותיהם בהגשת בקשה לקבלת
קצבאות אותן ניתן לתבוע גם היום.

אלו אפשרויות יש לקבלת קיצבאות ניצולי שואה כיום ?
ישנן 5 קיצבאות להם זכאים ניצולי שואה (וניתן לממשן) גם היום.
שי שירותי ייעוץ לניצולי שואה מטפלת בהצלחה בקבלת קצבאות עבור ניצולי שואה מהגורמים הבאים :
1.    קיצבה של נרדפי הנאצים ממשרד האוצר – הרשות לזכויות ניצולי שואה.
2.    קיצבה של יוצאי מחנות וגטאות ממשרד האוצר – הרשות לזכויות ניצולי שואה.
3.    קיצבה של נכי מלחמות בנאצים ממשרד האוצר – הרשות לזכויות ניצולי השואה.
4.    קיצבה מקרן סעיף 2 – ועידת התביעות.

אלו שירותים הנכם מעניקים לניצולי שואה ?
שי מספקת לניצולי שואה שני שירותים עיקריים :
1.    מימוש זכאותם לקבל כספים – קצבאות המגיעות להם מהמדינה (גם רטרואקטיבית).
2.    מימוש זכאותם לקבלת טיפול פסיכולוגי – רגשי בחינם מפסיכולוגים ו/או פסיכותרפיסטים מדופלמים.

דודה של אימי ניצולת שואה מלוב שלא הוכרה על ידי המדינה בעבר. האם כיום היא זכאית לקיצבה או טיפול פסיכולוגי ואיך ניתן לממש זאת ?
ישנן אוכלוסיות של ניצולי שואה שלא היו זכאים בשנים קודמות לקיצבאות מהמדינה מסיבות שונות. –בעקבות שינויים בחוק היום כן זכאים ומגיע להם לקבל כספים אלה.
למימוש זכותה של דודתך, אנו מזמינים אותך ליצור עימנו קשר בטלפון 077-4146160 או להשאיר כאן פרטיכם ואנו נחזור אליכם בשעות הקרובות.

מי זכאי לקיצבה על פי חוק נכי רדיפות הנאצים ?
חוק נכי רדיפות הנאצים מסדיר פיצויים והטבות בגין נזקי בריאות שנגרמו לניצולי שואה כתוצאה מרדיפות הנאצים.
הוא מאפשר לניצולי שואה שעלו לישראל ממדינות אירופה בהן : בולגריה, רומניה, לוב, פולין, צ’כיה, הונגריה ומדינות נוספות עד שנת 1953, לקבל כספים, הנחות, הטבות ותגמולים ממדינת ישראל על ידי הגשת תביעה למשרד האוצר במסגרת חוק נכי רדיפות הנאצים.
לייעוץ וסיוע בהגשת הבקשה צרו עימנו קשר.

אני מבקש לקבל מידע על מכון שי שירותי ייעוץ לניצולי שואה
שי מסייעת ופועלת למען ניצולי שואה במימוש הזכויות וההטבות המגיעות להם בהיבטים של
קבלת קיצבאות ו/או הגדלת קיצבאות כספיות והסדרת טיפולי תמיכה נפשיים ללא עלות לניצולים במסגרת זכויותיהם ללא עלות (טיפולים פסיכולוגיים) .
בשי למעלה מ- 70, פסיכותרפיסטים, עובדים סוציאליים פסיכולוגים ומומחים הבקיאים בכל נושא הקשור לטיפול בניצולי שואה בישראל.
שי הוקמה על ידי אוריין קייזר, בעלת 12 שנות ניסיון ברשות לזכויות ניצולי השואה מתוכן ניהלה במשך 6 שנים את השירות הסוציאלי ב”רשות לזכויות ניצולי השואה”.
שי היא הארגון היחיד המשלב טיפול וייעוץ בנושא הטבות כספיות עם תמיכה נפשית המגיעה לניצולי שואה. פגישות הייעוץ ניתנות ללא עלות או התחייבות בכל הארץ.
לפרטים 077-4146160 או השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בשעות הקרובות

טיפול פסיכולוגי לניצולי שואה במימון משרד האוצר 
ניצולי שואה זכאים למפגשים עם פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים במימון משרד האוצר.
מחקרים מוכיחים כי לתמיכה רגשית מקצועית, טיפול נפשי לאדם מבוגר, לעיתים רבות ערירי (לא כל שכן ניצול שואה שעבר הרבה בחייו); יש יתרונות משמעותיים בהם :
•    התמודדות עם עצבות, דכדוך ודיכאון.
•    שיפור וחיזוק הקשר עם בני המשפחה והנכדים.
•    התמודדות טובה יותר רגשית עם מחלות פיזיות.
•    יציאה ממעגל הבדידות.
•    חיזוק תחושת שייכות וחיזוק הביטחון העצמי.
•    אוזן קשבת.
•    הקלה גם על בני המעגל השני – ילדי הניצולים המנהלים משפחות משל עצמם ודואגים להוריהם.

ניצולי שואה רבים ובני משפחותיהם, אינם מודעים לזכותם לקבל שירות זה ללא עלות כלל.
לבדיקת זכאותכם או קרוב משפחתכם לטיפול רגשי במימון משרד האוצר – לחצו כאן להשארת פרטיכם.

סבתי ניצולת שואה שלאחרונה בריאותה התרופפה. אני מעוניינת לבדוק אפשרות להגדיל את הקיצבה המגיעה לה. כיצד ניתן לקבל מכם פרטים על כך ?
אנו נותנים מידע רב ובעל ערך לכל פונה בפגישת ייעוץ אישית ללא התחייבות.
את הפגישה אותה ניתן לקיים בשלב ראשון עם בן, בת או קרוב משפחה עבור ניצול השואה, ניתן לתאם על ידי יצירת קשר עימנו בטלפון 077-4146160 או להשאיר כאן את פרטיכם
ואנו נחזור אליכם בשעות הקרובות.

האם יש גישה למשובים, עדויות או המלצות שקבלתם על עזרתכם לניצולי שואה ?
כן. משנת 2008 סייענו לניצולי שואה רבים לממש את זכותם לקבלת טיפולים פסיכולוגיים, הגדלת וקבלת קיצבאות.
ברשותנו מכתבי תודה הממלאים את ליבנו סיפוק ומחזקים את עשייתנו לעזרה לאוכלוסיה ייחודית זו.
מצורף קישור למספר סמלי של מכתבי תודה שקבלנו מניצולי שואה שהעלו על הכתב את הכרת תודתם.

 

טיפול פסיכולוגי הנו שירות הניתן לניצולי שואה מוכרי משרד האוצר ובמימונו כחלק מהזכויות המגיעות להם (מכתבי תודה של ניצולים ובניהם)

לפרטים ומידע, פנו אלינו בטלפון 077-414-6160 או מלאו פרטיכם בטופס משמאל
ואנשי המקצוע שלנו במכון שי יחזרו אליכם בהקדם.

קליטה בדיור מוגן

יום שישי, 16 באוגוסט, 2013

מאת פנינה דולינסקי, מטפלת מכון ” שי “

לדיור מוגן מגיעים על פי רוב אנשים שזקוקים למקום מגן שתחת מטרייתו הם יכולים לחיות באיכות חיים שהולמת אותם, אינטלקטואלית, חברתית ורפואית.
מעבר לעובדה שלרוב המעבר לדיור מוגן מתרחש בעקבות אובדן- של בן זוג או של יכולות פיזיות, או שניהם, למעבר עצמו יש היבט של משבר. השינוי מהשגרה, הקטיעה של הרצף המוכר וההתקשרויות המוכרות, הם עניין מעורר חרדה, ונצרכת הסתגלות אל המציאות החדשה ופרידה מהמוכר והבטוח.

בה בעת הדייר החדש מתמודד גם עם מציאת מקומו בחברה החדשה. הן ברמה הפיזית, כגון היכן יישב בלובי, הן ברמה הארגונית, להתרגל לסדרים ולאפשרויות של הדיור המוגן, והן ברמה הנפשית, עם מי יתקשר, ממי יקבל ולמי ייתן חמימות והכרה, וכיצד “יתברג” בחברה ויחוש בנוח.

זו התמודדות לא פשוטה בכל גיל, וודאי לאדם מבוגר. לניצולים שחוו עקירות מביתם, מחייהם, מכל היקר להם,  ומהשתייכותם האנושית, על אחת כמה וכמה.

הד אותנטי להתמודדות ולהסתגלות, ולתמיכה שקבוצת שי  אפשרה, ניתן למצוא בדברים שעלו במפגש קבוצתי.

“האנשים שהיו שלנו ואנו היינו שלהם” או  ” לא לקחת ללב, ולתפוס מקום”

באחד המפגשים של קבוצת שי בדיור מוגן בעיר גדולה, אמר אחד המשתתפים שהקבוצה היא מקום לפרוק לחצים. בקשתי מאותו אדם לפנות ישירות למשתתפת אחרת, דיירת חדשה יחסית, כבת 90, ולשאול אותה אם היא מרגישה בנוח לפרוק לחצים בקבוצה.

לנוכח פנייתו הישירה, ספרה האישה שמישהו צעק עליה  שתקום מהשולחן שם התיישבה בלובי, היא קמה ולא חזרה לשם גם בימים הבאים.

כתוצאה מכך היה דיון ער על הסתגלות בכלל לבית האבות ולתגובות של אנשים. ספרו שיש שולחנות קבועים עם יושבים קבועים לפי  שפות. ספרו על אנשים שהיו בבית אבות, עלו דוגמאות לסגנון בוטה. ספרו על אדם שנפטר שהפחיד כל דיירת חדשה שהוא הרג את נשותיו. אדם שלא היה נשוי כלל. מישהי אחרת ספרה שגם עליה צעקו וגירשו אותה. גם היא קמה באותו רגע, אבל אחרי יומיים חזרה לשולחן.

לדיירת החדשה נאמר כי יש לה יתרון, שהיא יכולה לשבת ליד שני שולחנות, כי היא שולטת בשתי שפות.

עלתה האופציה של הישענות על קשרי חיים קודמים, מבלי לצפות למענה רגשי בדיור המוגן- “כשאני במצוקה אני מתקשרת לחברה”, “החברות שלי מבית הכנסת שלי באות לבקר אותי”.

אחד המשתתפים הגיב על אפשרות כזו ואמר-“אנשים מעשיים מחפשים את הטוב, הם לא תחת מטריית הטראומה. עדיף לדעת שחברים מהסביבה הקודמת זה זמני, צריך לבנות קשרים כאן.

לבנות מקום מחדש זה  להגיע בלי כלום, בלי האנשים שלך ושאתה היית שלהם. מגיעים ערומים ואחרי 70 שנה נאבקים על מקום מחדש, יש בזה היבט של מלחמה. אנחנו לבד ללא האנשים שהיו שלנו ואנו היינו שלהם. גם אני באתי לכאן ערום. יש כל מיני אנשים כאן, צריך לא לקחת ללב, ולתפוס מקום.”

טיפולים פסיכולוגים וקבוצות תמיכה הנו שירות הניתן במימון משרד האוצר. למכתבי תודה של ניצולי שואה לחצו כאן

 

לפרטים ומידע, פנו אלינו בטלפון 077-414-6160 או מלאו פרטיכם בטופס משמאל ואנו נחזור אליכם בהקדם.

 

 

 

תפקיד הדור השני מול ההורים המזדקנים

שבת, 13 ביולי, 2013

 

 תפקיד הדור השני מול ההורים המזדקנים – יום עיון
תקציר הרצאה בנושא העברה בין דורית של טראומת השואה- תפקיד הדור השני מול ההורים המזדקנים

מרצה : סימה וייס – עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית – יועצת קלינית מכון ” שי “

 

ההרצאה עסקה בבני הדור השני : הגדרת מצבם, האם המושג קיים, האם ההעברה התרחשה, איך התרחשה ומה עבר בה ?

בני הניצולים חיו בסביבת משפחת ייחודית בה הוטלו עליהם מטלות שבהן לא יכלו להצליח בשום פנים. משום כך הוו עבורם מטלות בלתי פתירות.
שואת יהודי אירופה הייתה עבור עשרות מיליוני בני אדם בעבר ובהווה, אסון רב מימדי ורב תחומי שבלתי אפשרי להקיפו בשלמות משום בחינה שהיא.שכלית תיאורטית או רגשית חוויתית. גם הניסיונות להסביר באופן שיטתי את השפעותיה על הניצולים ועל בניהם נתקלו בקשיים רבים. הן בגלל מורכבות הנושא והן בגלל חרדת הקודש שעמדו בפני החוקרים והמטפלים שנפגשים עם חוויותיהם הטראומטיות וכך תרמו בלי לרצות במודע לקשר השתיקה סביב השואה. הראשונים ששברו קשר זה היו הקלינאים שהחלו לטפל בזהירות. בני הדור השני הגיעו לטיפול על רקע פוביות, דיכאון, נסיגה מהחיים, אפטיה וריקנות, קשיים ביצירת זהות מינית, ניכור, תלות ורגשי אשמה.

1) הציפיות מהילדים
2) מילוי משמעות ותוכן להורים.
3) התחשבות בסיבלותם הורים של ההורים ועוד.

התחומים בהם התרחשה ההעברה

1) עיבוד אבל פתולוגי
2) משמעות החיים
3) משמעות המשפחה
4) סודות מבישים
5) דיאלקטיקה של חיים ומוות

דרכי ההעברה הבין דורית היו:
1) ההעברה ישירה דרך תהליכי למידה, חיקוי והפנמה.
2) העברה עקיפה – הורות בעייתית בגלל PTSD של ההורים העסוקים בסימפטומים שלהם.
3) טראומטיזציה משנית-כמו חיילים, ניצולים שנפגעו ממלחמות מראים שילדים שחיים עם הורים פוסט טראומטיים ההשפעה חזרה במודע ובתת מודע.
4) השלכה הזדהותית
תהליך נפשי דרך המושג של מלאני קליין לתיאור יחסי אובייקט מופנמים, רגשות וקונפליקטים שלא ניתן להסתדר איתם שמוכחשים, עוברים פיצול ומושלכים החוצה על האחר המשמעותי בסביבה הקרובה.

תפקיד הבנים עם ההורים המזדקנים
– כל הרגשות עולים בעוצמה רבה
– רגשי אשם קושי להתקרב
– להיפרד מהם
– הרגשת כישלון
– קושי לתת להורים ללכת לטיפול
– חוסר אמון במטפל
– טרפוד הטיפול
– העבודה איתם
– פרידה מן ההורים, השלמת התהליך
– שחרור מהעבר הטראומטי ספרציה אמיתית שלא יכלו לעשות.

ההרצאה התקיימה ביום עיון בנושא תפקיד הדור השני מול ההורים המזקנים.

 

טיפולים פסיכולוגים וקבוצות תמיכה הם שירות הניתן במימון משרד האוצר. למכתבי תודה של ניצולי שואה לחצו כאן

לפרטים ומידע, פנו אלינו בטלפון 077-414-6160 או מלאו פרטיכם בטופס משמאל ואנו נחזור אליכם בהקדם.

 

 

 

תנו לי את ילדיכם

יום חמישי, 2 במאי, 2013

מיקי לוי – מיקי לוי M.S.W – מטפל אישי, זוגי ומשפחתי מוסמך ומנחה סדנאות – מטפל במכון שי בניצולי שואה.

השאלה האם ניתן למדוד ולשפוט את התנהגותם של אנשים בתקופת השואה, של מי שנדרשו, בלית ברירה, להכריע בהכרעות בלתי אנושיות – נידונה באמצעות סיפורה של אחת הדמויות השנויות במחלוקת בתולדות השואה, חיים רומקובסקי, ראש היודנראט ומנהל גטו לודז’.

לפירוט המאמר תנו לי את ילדיכם

תנו לי את ילדיכם

 

 

 

 

 

זכויות ניצולי שואה :
טיפולים פסיכולוגים וקבוצות תמיכה הם שירות הניתן במכון שי במימון משרד האוצר. למכתבי תודה של ניצולי שואה לחצו כאן

 

לפרטים ומידע, פנו אלינו בטלפון 077-414-6160 או מלאו פרטיכם בטופס משמאל ואנו נחזור אליכם בהקדם.

 

 

 

נס העגילים של רחל (רוז’י שוורץ) ויינר – ניצולת שואה

יום רביעי, 10 באפריל, 2013
הסיפור של רחל (שוורץ) מיינר, ניצולת שואה. כפי שסופר ונכתב ע”י אריאלה זאבי

זהו סיפור מיוחד, אחר…. ויובא להלן כפי שסופר מפיה של רחל מיינר, ולכן בגוף ראשון, אך תחילה הקדמה קצרה:

ניצולת שואה רחל ויינר

סבתא רחל ויינר (רוז’י שוורץ)

רחל (שוורץ) מיינר, נולדה ב-5.11.28 בכפר בשם ארפוטוק במזרח הונגריה, אביה היה סוחר ואמה עקרת בית. הייתה לה אחות קטנה ממנה בשמונה שנים. המשפחה הייתה אמידה, דתית (חסידות סאטמר). בית גדול, שפע, וחיים טובים ושמחים.

כשהייתה בת 11.5 גורשה מבית הספר בגלל אנטישמיות, בגיל 15  הוגלתה לגטו בנירג’הזו, שם מת סבה בעקבות התנאים בגטו. לאחר כמה שבועות, בערב חג השבועות הועלו על רכבת והוכנסו למחנה הריכוז בירקנאו, שם, על הרמפה המפורסמת של מנגלה, הופרדה ממשפחתה ומאז לא ראתה אותם יותר. מאוחר יותר נודע כי הומתו כבר באותו היום בתאי הגזים. רחל שהתה בבירקנאו במשך 5 חודשים, במחנה ההונגריות, ואז הועברה לבית חרושת לתחמושת באלטנבורג בגרמניה. משם שוחררה בגמר המלחמה.

אחרי המלחמה, חזרה רחל כמו רבים כמוה לכפר הולדתה, אך לא נשאר שם זכר למכריה ובלית ברירה עברה לגור בבודפשט.

בחזרה לכפר הולדתה…. מתחיל הסיפור שלנו..סיפור העגילים.

“בכפר שבו נולדתי וגדלתי היו רק חמש משפחות יהודיות ולכן חלק מחברותי הטובות ביותר לא היו יהודיות.

מאז שאני זוכרת את עצמי, היו לי עגילים על האוזניים.. ומשום מה…מאד אהבתי לחלק אותם לחברותי.  מעולם לא נתתי לחברה זוג שלם, אלא תמיד עגיל בודד. זה היה מעשה “רגיל” אצלי.. אני מקבלת עגילים מאימי, פוגשת חברה, מסירה עגיל בודד ונותנת לה. אימא, להפתעתי, מעולם לא נזפה בי, התבוננה, ודאגה תמיד לתת לי עגיל חדש במקום זה שהוסר…

כשהייתי בגיל  5  קרה משהו חדש… משהו קצת שונה..אימא הושיבה אותי  מולה ואמרה לי בסבר פנים רציניות: “אנא הקשיבי לי היטב, ביתי, אני רוצה לספר לך סיפור “רציני”: אימא סיפרה לי שהיא עומדת למסור לי זוג עגילים שהיא קיבלה מאימא שלה (סבתא שלי). אלה, כך אמרה עוברים במשפחה מאם לבת. אך הפעם, אמרה לי בסבר פנים רציניות, “אסור לך בשום אופן להוריד אותם מהאוזניים ולתת אותם במתנה לאחת מחברותיך”!  הבטחתי לה שכך יהיה…..

ניצולת שואה רחל ויינר

סבתא רחל מימין. בצעירותה עם זוג מאמציה דוד ובז’י פישר

אני זוכרת התרגשות רבה.. איזו אחריות אימא שמה על כתפי.. אני עונדת עגילים שעוברים מדור לדור… עד היום , כמעט 80 שנה אחרי, אני זוכרת את המבט של אימא כאשר אמרה לי שמעתה, אני הולכת לשאת את מנהג הדורות על אוזני.. זה היה מבט עמוק, רציני מאד, ומסתורי. לא הכול הבנתי, ואולי בגלל זה תחושת האחריות שחשתי ברגעי השיחה הרצינית הזאת עם אימא התפוגגה לה כלא הייתה כעבור מספר ימים…. כאילו השיחה הרצינית הזאת מעולם לא התקיימה…

באחד הימים, פגשתי את החברה הכי טובה שלי…ולא יכולתי להתאפק.. מיד הורדתי את העגילים ונתתי לה! והפעם, הגדלתי לעשות, לא עגיל בודד, כמו בעבר, אלא הענקתי לה כלאחר כבוד את זוג העגילים של סבתי..זה שהיה אמור לעבור יום אחד לביתי, אם תיוולד…

חזרתי הביתה ללא העגילים, אני זוכרת את המבט העצוב של אימא, השואל.. ורק אמרה לי: “ביקשתי ממך שלא לתת העגילים האלה…” כאשר אני נזכרת במילים האלה, עד היום אני חשה כאב עצום… גם היום, כאשר אני משחזרת את הרגעים הללו, אני שומעת את קולה..

כעבור זמן לא ארוך אימא נתנה לי זוג עגילים אחר..

ניצולת שואה רחל ויינר

אווה ז”ל אחותה של סבתא – כל כך דומה לטליה
בתו של מאיר

בינתיים גדלתי מעט, והתחלתי ללמוד בביה”ס היסודי, וכשעליתי לכתה ו’ פרצה המלחמה. הגרמנים פלשו להונגריה במוצאי היום האחרון של פסח, למחרת היום התייצבו אצלנו הגסטאפו ואספו אותנו לגטאות.

כל הקורות אותי במלחמה זהו עניין לסיפור אחר, גטאות, מחנות עבודה, אשוויץ… , ואלה יסופרו בנפרד..

בתום המלחמה, כמו ניצולים רבים, ביקשתי לחזור לארצי, לכפר הולדתי, לראות האם מישהו מבני משפחתי נותר בחיים? חזרתי להונגריה, לחפש שאר משפחה, קרוב… כאשר ירדתי מהרכבת, בתחנה, קיבל את פני איש שלא הכרתי אותו. הוא אמר שזיהה אותי בגלל הדמיון הרב שלי לאימי והזדהה כ”דוד פישר”.. חבר טוב של הורי. דוד לי שאף אחד לא נשאר מהמשפחה והזמין אותי לבוא ולחיות איתו ועם אשתו.

 לימים הוא ואשתו שהיו חשוכי ילדים אימצו אותי כבת והעלו אותי עימם לארץ. אני חבה לדוד ולאשתו הרבה מאד.. הם גידלו אותו בארץ, אהבו אותי ונתנו לי תחושה של משפחה חמה.

אולם, ברגעים הללו של המפגש בבודפשט, הוא ממש ביקש ממני שלא אלך לבד לביתי, סיפר שזרים התיישבו בבית, שזה מסוכן.. לא יכולתי לוותר על הביקור בבית שבו גדלתי. וכשראה שאני מתעקשת לנסוע, התעקש לבוא ביחד איתי. דוד לא הניח לי להתמודד לבד עם מפגש כל כך קשה ומכאיב.

כעבור מספר ימים אזרתי כוחות וביחד איתו נסענו לביתי, הבית שבו נולדתי וגדלתי, הבית השמח שנותר רק בזיכרון. גרו שם גויים, אנטישמים. הם לא נתנו לי להיכנס הביתה, ניסו להכות אותי. זו זכורה לי כחוויה קשה מאד, לפחות כמו כל הזמן הארוך ששהיתי במחנות. דוד, סחב אותי משם בכוח! ויותר לא העזתי לחזור לשם.

ניצולת שואה רחל ויינר

סבתא רחל וסבא מיילך ביום נישואיהם, 1950 , טבריה

יצאתי מהבית בעוגמת נפש גדולה, ובעודי מנסה להבין מה באמת ראיתי, הבחנתי שחברתי הטובה מביה”ס רצה לקראתי, זאת שנתתי לה את העגילים של סבתי… קפאתי על מקומי. להפתעתי היא הכירה אותי, רצה אלי וחיבקה אותי… (מעשה אמיץ לנוכח האנטישמיות הקשה ששררה בכפר). היא הביטה עלי, שלפה את העגילים שלי מאוזניה והחזירה לי אותם, “הם שלך” היא אמרה, זהו הזיכרון היחיד מהמשפחה שלך ואת היא זו שחייבת לענוד אותם! נותרתי פעורת פה…  למחווה יוצא הדופן הזה הוסיפה החברה עוד שתי תמונות משפחתיות שהצליחה להציל מביתי. התחבקנו שעה ארוכה ונפרדנו….ומאז, לא פגשתי בה יותר למרות שחזרתי מספר פעמים לשם..

לא הייתי יכולה לחלום על זה.. קרה לי נס קטן, שם בכפר הולדתי.

ניצולת שואה רחל ויינר

העגילים

מיד ענדתי את העגילים ובאותו הרגע נשבעתי לעצמי שלא אורידם מאוזני, ושאם תהיה לי אי פעם בת, אעביר לה אותם, אספר לה את הסיפור, וככה העגילים יעברו מדור לדור.

בינתיים, נאספתי אל זוג האנשים שאימץ אותי, וביחד איתם עליתי לארץ. כעבור זמן, הכרתי את בעלי והשתקענו בטבריה. נולדו לי שני ילדים, בן ובת. כשביתי נולדה, היה ברור לי שיום אחד היא תקבל ממני את העגילים, שעדיין היו על אוזני.

כשגדלה, נתתי לה את העגילים תוך שסיפרתי לה את ההיסטוריה המיוחדת שלהם. חזרתי באוזניה על דברי אימי ז”ל, “שימי לב, ביתי, אני מורידה מאוזני את העגילים שקיבלתי מאימי שקיבלה מסבתה.. ועוד כמה דורות אחורנית.. ענדי אותם על אוזניך, ויום אחד, כאשר תלדי בת, תעבירי לה אותם.. ” גם ביתי, בדיוק כמוני, התרגשה במעמד הזה.

בעת ההיא, מירי עדיין לא ענדה עגילים, שמרה עליהם במגירה  ורק כאשר הייתה חיילת בצבא, עשתה לעצמה חורים באוזניים, וענדה אותם. היא לא הורידה אותם מעולם, עד שיום אחד, העגילים נשחקו והתקלקלו, ולא ניתן היה להמשיך ולענוד אותם.

מירי, בתי ז”ל, חיפשה צורף טוב שיוכל לתקנם מבלי להרוס אותם, ומצאה כזה בתל אביב, לפי המלצה של חברה. היא השאירה את זוג העגילים אצלו עם בקשה שיתקנם אך יותיר אותם כשהיו, בדיוק באותה צורה ולא לפני שסיפרה לו מהו הערך הנוסטלגי של העגילים. הצורף הבטיח לה שתוך שבועיים העגילים יהיו מוכנים.

חלפו שבועיים, חלפו חודשיים אך העגילים לא היו מוכנים. לבסוף מירי ביתי החליטה לקחת ממנו אותם בחזרה אפילו אם לא תוקנו… היא הגיע לחנותו…וזה, מחפש ומחפש ומחפש… ולבסוף אומר שאלה נגנבו ביחד עם סחורה רבה נוספת בגניבה שהייתה בחנותו. מירי נותרה פעורת פה… ובכל אותם החודשים, לא ידעתי על כך מאומה. שמתי לב שהיא הורידה את העגילים מאוזניה, אך לא שאלתי מדוע למרות שזה מאד הכאיב לי. היא, מצידה, לא סיפרה לי.

ניצולת שואה רחל ויינר

מירי וסבתא רחל 4 בנובמבר 2007

מירי, בתי ז”ל, חלתה במחלת הסרטן. היא קיבלה טיפולים שונים בכל מקום ומכל מרפא שיכול היה לסייע בידה. אחד מהם היה בישוב במרכז הארץ. מירי נסעה לשם בליווי חברה טובה. כאשר מירי הייתה אצל המטפל, הלכה חברתה לחברה אחרת המתגוררת בסמיכות אליו. לאחר שסיימה הטיפול, הלכה לאסוף את החברה.. ולפתע מגיחה שכנה החוצה, עונדת תכשיטים רבים, ומירי מבחינה בזוג העגילים האבודים על אוזניה, מבין עומס רב של עגילים. מירי מספרת שממש קפאה על מקומה. כשהתעשתה, שאלה את השכנה, מאין לה עגילים אלו? זו סיפרה לה שקנתה אותם מצורף ידוע בתל אביב. הצורף סיפר לה את “סיפור העגילים..”, שמוצאם מהונגריה, שעברו במשפחה שנספתה בשואה מאם לבת… השכנה מספרת שהסיפור כל כך נגע לליבה, שמיד קנתה אותם, ענדה אותם, ומאז לא מורידה מאוזניה.. לזיכרון לאותה משפחה!

מירי התרגשה מאד…. וסיפרה לשכנה כיצד בדיוק נראים העגילים גם בחלק שלא נראה. השכנה פערה פיה, הסירה אותם, ואכן כל הסימנים היו שם! מירי סיפרה את הסיפור לשכנה, זו התרגשה ומיררה בבכי, מיד הסירה את העגילים והחזירה אותם לבעליה, למירי.

כשחזרה הביתה, שיתפה את בעלה ב”נס” שקרה… אלה מיד החליטו לקחת את העגילים לצורף אחר ולבקש ממנו ליצור שישה זוגות עגילים כאלה זהים: אחד לכל נכדה, אחד לשכנה ועוד אחד לחברתה הטובה שסעדה אותה וטיפלה בה במהלך המחלה הקשה שעברה.

ניצולת שואה רחל ויינר

מירי, בעלה צנקל ושתי בנותיה מיכל ונועה

והנה, שוב ערב פסח של 2001, כל המשפחה מתכנסת לליל הסדר המסורתי אצל מאיר, בני הבכור. לפתע, מירי מבקשת שקט.. רוצה לספר סיפור. “מה פתאום סיפור באמצע הסדר..?, רטנו כולם… מירי לא מוותרת, ולפני שמתחילה לספר, פונה אלי ואומרת לי באלו המילים: “אימא, תחזיקי מעמד, תהיי חזקה.. אני הולכת לספר סיפור שהסוף שלו הוא טוב..!” ישבתי דרוכה, ומירי מגוללת לפני כולם את סיפור העגילים. הופתעתי, רעדתי, התחלתי לבכות… לא ידעתי עד לאותו רגע מה קרה? ומדוע מירי חדלה לענוד את העגילים..

מירי סיפרה את סיפור ה”נס”, שאירע… ואז הוציאה מידה אריזה ובה כמה זוגות עגילים זהים,  ניגשה לבנותיה ולאחייניתה, וענדה לכל אחת מהן את זוג העגילים…. נותרתי פעורת פה, ללא נשימה. כשנרגעתי ביקשתי לספר לכולם את הנס הקודם שאירע בכפר הולדתי בסיפור העגילים… היה שקט ליד שולחן הסדר, לאט לאט גוללתי לכולם את סיפור ילדותי המאושרת, החברות הלא יהודיות שהיו לי והמנהג המשונה שלי להסיר העגילים מאוזני ולהעניק אותם לחברות… וסגירת הפרק הראשון בסיפור העגילים במפגש המחודש עם חברתי לאחר המלחמה.. אי שם בעיירה קטנה בהונגריה, גם שם אירע הנס הראשון.. השני אירע בעיר קטנה במרכז הארץ.

לצערי הנס הזה לא אירע למירי שלא יכלה למחלה ונפטרה.